אני חושבת שסיפור האהבה הראשון שלי עם האוכל, התחיל בבצק.
אני זוכרת כאשר הייתי בת 11, רציתי להכין פנקייקים. לא חושבת שהייתי כמו כל ילדה רגילה בגיל הזה, התחביבים שלי כללו ביקור בבתים של חברות לראות מה אימהות שלהן מכינות לאכול והתנסויות במטבח של אמא שלי. אני עדיין מופתעת איך לא יצאתי 100 קילו יותר עם כל האוכל שאכלתי בילדותי.
אז נפשי חשקה בפנקייקים ואני ניגשתי לביצוע המלאכה. הנחתי על השיש את השמן, הבאתי מהמקרר את הביצים לאחר שניגבתי מהרצפה את מה שנפל והוצאתי כמובן את קופסת הקמח שאמא ניפתה.
הכל היה מונח ומוכן על השיש ולי נשאר רק לעלות על כיסא ולהוציא מהארון למעלה קערה.
הגובה שלי לא הספיק ועליתי גם על השיש כדי לפחות לתפוס את הקערה, אך מבלי ששמתי לב הרגל שלי פגעה בקופסת הקמח הפתוחה וכל המטבח נצבע בלבן. אני המופתעת ממה שקרה, נשארתי לעמוד על השיש בזמן שאמא שלי החליטה בדיוק בזמן הכי לא מתאים להכנס למראה החרמון בביתה.
אני זוכרת שהיא פשוט הייתה בהלם ושררה דממה לכמה שניות שהיו נראות לי מאוד ארוכות ולבסוף, היא נכנסה למטבח והתחלנו לאסוף את כל הקמח כאשר כל הזמן הזה היא אומרת לי ספק בצחוק ספק בכעס שאסור לי להכנס למטבח.
אבל כמובן שאני לא הקשבתי לה והמשכתי לנסות ולחקור ולטעום.
השנים עברו והיום נופלים לי כבר פחות דברים במטבח, למרות שבאופן קבוע בכל פעם שאני מבשלת קורה משהו מצחיק שמחזיר לי את החיוך לפנים כשאני שוכחת שצריך לחייך כשעושים משהו שאוהבים.
אמא שלי כבר לא אומרת לי לא להכנס למטבח, אלא בכל שישי היא מבקשת ממני להכין לה את החלות המיוחדות שלי.
את הבצק שלי אני לא מסכימה להכין במיקסר, יהרג ובל יעבור, אני אוהבת להרגיש אותו בידיים וכל הדרך עד לבטן אני אוהבת להכניס לתוכו המון תפילות ובקשות מהקב”ה.
לדעתי כאשר אשה יוצרת בצק, זה טקס. טקס קדום וישן של אלפי דורות וכל התפילות, תחינות ובקשות נכנסים לתוך הבצק יחד עם שאר המצרכים.
כאשר אני מנפה את הקמח אני מתפללת שהקב”ה יזכה אותי לדעת לברור בין רע לטוב בחיי, השמרים שתהיה לי התלהבות ותסיסה בקיום המצוות ובכל מעשי ידיי, הסוכר שלעולם לא אשכח לעשות חסד עם כל סובבי ולפעמים גם עם עצמי, המלח שאדע להציב גבולות לעבודת ה’ ואצליח בעבודת המידות שלי, מים שאצליח לבנות בית יהודי ולגדל את משפחתי לאהבת התורה, שמן שתהיה ברכה במעשה ידיי וכשאני מחברת ולשה הכל אני מכניסה לבפנים את כל מה שהלב שלי החזיק. ובע”ה שכל מי שיאכל מהלחם שיצא מהעבודה והתפילות שלי, שיהיה בריא בגוף ובנפש ולא יחסרו לו לעולם מזנותיו.
אני משתפת אתכם במתכון לחלות מדהימות, אחרי אינספור נסיונות (לפעמים גם כשלונות כי אין דבר כזה דרך מושלמת) עם הטיפים שיצא לכם את החלות הכי טובות, טעימות ומלאות ברכה.
כדאי לדעת שאני תמיד מכינה את הבצק מ-2 קילו קמח בכדי שאזכה לעשות הפרשת חלה, למקרה שאתם רוצים לעשות מקילו תעשו חצי מהמתכון
משתמשת בכוס חד”פ של שתיה קרה הרגיל
מצרכים
- 2 קילו קמח
- 4 כפות שמרים יבשים
- כוס וחצי סוכר
- 2/3 כוסות שמן
- 3 כוסות מים קרים (לא קפואים- טמפרטורת החדר)
- 2 כוסות מים חמים (לא רותחים)
- 2 כפות מלח
- שומשום ואו/ פרג לקישוט
- שמן זית למריחה
אופן ההכנה
- אחרי שניפיתי את הקמח בקערה, מוספים את השמרים. בקערה נפרדת ממיסים את הסוכר עם המלח והמים החמימים ומוסיפים לקמח עם השמרים ומתחילים ללוש. לאט לאט מוסיפים את שאר המים עד שמרגישים שזה מתחיל להיות בצק ולבסוף מוסיפים את השמן.
- ככה אחרי שמסיימים ללוש כמעט ולא נדבק כלום לידיים.
- לשים עד שנהיה כואב בידיים, זה הטיפ הכי טוב כדי לדעת כמה צריך ללוש. זה בערך 10 דק’ לישה.
- מכסים את הקערה, אני מכסה בשקית ועל השקית שמה קופסת גפרורים (עדיין לא הבנתי את טכנולוגיית ההתפחה הזאת אבל זה ממש מזרז) ואז סוגרת עם המכסה של הקערה ומניחה במקום חמים עד שמכפיל את הנפח.
- לאחר שתפח, עושים הפרשת חלה, קולעים את החלות ואז! לוקחים קערת מים ומרטיבים בעדינות את החלה שעשינו ואז מעל צלחת מפזרים שומשום ולפעמים אני אוהבת להוסיף גם פרג
ומניחים להתפחה שניה. - מכירים את זה שלפעמים החלה לא יוצאת אוורירית ודיי כבדה? אז זהו, שהסוד לחלה קלילה ואוורירית טמון בהתפחה השניה. צריך לשים לב לא להתפיח קצת ולא יותר מידי.
איך יודעים שהחלה תפחה מעולה? לוחצים קלות עם האצבע עליה, אם כאשר לוחצים נעלם מאוד מהר סימן הלחיצה- צריך להתפיח עוד. אם לוחצים וסימן הלחיצה נשאר ולא נעלם- הותפח יותר מידי. אם הסימן לחיצה נעלם באיטיות- מוכן להכנסה לתנור! - מכניסים לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות ואופים במשך כחצי שעה עד שמשחים, כן זה משחים גם אם לא מורחים ביצה! לאחר שמוציאים מהתנור מורחים בשמן זית ומכסים במגבת למנוחה.
Category: